את יודעת מה יותר כואב משברון לב מבחור שאהבת? בחור שהכרת אולי שנתיים אולי שלוש?

שהחברה הכי טובה שלך נוטשת אותך, שוברת לך את הלב.

אני מכירה אותך יותר מ10 שנים ועשית בשבילי כלכך הרבה

שלא נראלי שאצליח להוקיר על חצי מזה במשך כל חיי.

את בנית אותי ,וגרמת לי להיות האדם שאני היום-אבל הצלחת להרוס הכל ברגע.

שבוע וחצי של רגילה- פאקינג שבוע וחצי!!! עזבי תרגילה כל החודש האחרון- ואף מילה ממך.

לא מה שלומך ולא מה קורה, כלום ושום דבר כמו שאנשים המודיעין אוהבים להגיד.

העיקר שאני באה אלייך להפתיע אותך בעבודה ושם זה נגמר,

משאירה אותי זרוקה בדיוק כמו התיקיות שלך במשרד, לבד וב...חושך.

כבר אין לי כח לצעוק, או לריב ,כבר אין לי כח לכעוס- ואני באמת לא כועסת...

מרגיש לי שכל מה שנשאר לי זה לשבת ולבכות,אבל מה זה שווה כי גם כשאני בוכה- לא אכפת לך.

אם היה מישהו שלא היה שם בתמונה בתקופה האחרונה -זו את.

אז הרשתי לעצמי להכין לך תקציר קשר...

נוהל ריבים עם ההורים ואני כבר מחפשת דירות באיזור בעד תשלום סמלי אבל זה פחות יוצא לפועל,

מקסימום אני מחכה לדירה שכבר אףפעם לא תהייה לנו ביחד- זו שחלמנו עליה מכיתה ב'.

בבסיס שלי אווירת זבאללה שמלאה באנשים שחושבים

ש"וואלה היא במודיעין והיא חושבת שהיא יותר טובה מאיתנו",שזה לא נכון בכלל-

כי לא צריך להיות חכם גדול בשביל שיהיה לך לב, תרשמי את זה לעצמך.

זוכרת שהיינו הולכות לכל מקום? תמיד ידעו מי אנחנו, מה השם שלנו- רצו להיות איתנו.

לעומת זאת אני כלום בבסיס...כל היום תקועה בעבודה שלי ולא מכירה אפחד...אפחד לא יודע מה השם שלי...

חוזרת לחדר אחרי יום עבודה מתיש לריח של הסיגריות של הבנות האוטומות בחדר,

 מחפשת את הדברים שלי בחושך בשביל ללכת להתקלח, לשטוף את עצמי מהגועל-

ועוד מוצאת זמן לאנשים היחידים שעוד איכשהו מחזיקים אותי....חבל שאת כבר לא בינהם ,

אני מוצאת לי תזמן לדבר איתם גם אחרי יום מתיש ואת ממשיכה להבריז לי ולה...

כן כי כלכך מעייף לעשות כלום, בחיים לא זלזלתי בשירות לאומי ובמה שאת עושה,

 אבל אני מתחילה לזלזל בך ובמה שאת גורמת לעבודה שלך להראות...

וכשאני חוזרת הביתה- ואני יוצאת עם איתה לרמת ישי ,

ומכירה שם עוד בחור שנראה נחמד ורק מתפללת שהלילה לא ייגמר במושב האחורי של האוטו.

 אבל אני נכנעת לתחושה של "רוצים לדבר ולהיות איתי" גם אם היא נמשכת 10 דקות

 ואני יודעת שלא אראה אותו יותר בחיים.

 ונכון שההוא היה מניאק והשאיר אותי לחכות לבד בלילה בתחנת אוטובוס נטושה-

 אבל הוא התקשר בבוקר...והתקשר לשאול גם אחרי, וגם כשאני בבסיס...

ולך הייתה עוד את החוצפה לערב את החבר הגבר הכלכך ישר וכלכך הגון הזה,

 ולתת את שיפוטכם כי הוא לא בשבילי....אז היום יש לי תאומץ להגיד שאולי צדקתם....

אבל התקווה שלי שאת מספיק טובה בשבילי הולכת ופוחתת מיום ליום.

 אז אני יכולה לשבת בבסיס שלי בגבול לבנון ערומה בגשם ולא יהיה לי קר -

כמו שאת גרמת לי להרגיש ברגע שהיא סיפרה לי שניסית להתקשר ולבקש ממנה סליחה בשבוע האחרון

ואליי אפילו אסמס לא שלחת...אפילו לא בטעות.

וכשעזבתי את הבית, וכשכל התקופה שלי באילת התקשרתי אליי, וגם כשהפרידו בנינו 300 קילומטר-

 תמיד שכנעתי אותך שאני במרחק של שיחת טלפון- אבל זה כנראה תלוי בנאדם

ואם את לא עומדת בזה עכשיו אז אני מעדיפה לנתק איתך כל קשר...

נמאס לי להאיר לך את העיניים כל פעם מחדש את לא מבינה כמה זה מתיש...

ואני יודעת שכל מה שקורה לי עכשיו ממש לא באשמתך ,

אבל באמת היה הרבה יותר טוב אם היית בתמונה בכל מקרה אני עומדת מאחוריי המעשים שלי...ואת?
אז את יודעת מה יותר כואב משברון לב מאיזה בחור שאהבת?

שהכרת אולי שנתיים אולי שלוש? אני מקווה שלעולם לא תדעי....